סקירת החיים

יום אחד הסרט האישי שלך מסתיים ואתה עובר הלאה, אך לפני זה ישנה תמיד תזכורת, סקירת החיים.

אלו הם החיים שלך.

אחרי סקירת החיים אתה הולך קצת לנוח לפני המערכה הבאה, ובמקום מנוחתך אתה טווה את התוכנית להתגלמות הבאה שלך כי זה מה שחשוב לך, לחזור לכאן.

למה בכלל אתה צריך להמשיך ולחזור? כי אתה עסק לא גמור כאן, חצי אפוי. העבודה שלך לא הושלמה ויש לך כמיהה לאמת שלך.

נשמתך, אדון ישותך, רוצה להגיע לחוכמה ולידיעה מוחלטת שהמסע כאן הושלם. אז בסקירת החיים הזו, מה שאתה יודע באותו מקום בתולי ונשגב זה שאתה מחובר אל הכל.

במעמד האור של סקירת חייך, כשאתה רוחני לחלוטין, הרגשת את נשמתך נפגעת מהבחירות והמעשים שלך. חשת חוסר בהזדמנויות שיצרת לעצמך ברוח אך הוחמצו בגוף.

ראית גם את כל סקירות החיים שהיו לך בעבר, וזיהית בבירור שורה עקבית של משהו שלא סיימת מזה אלפי שנים באינספור גופים. ראית איך בכל תקופה איכשהו ההזדמנות המפתחת הזו, הקפיצה הקוואנטית ההיא, מעולם לא נבחרה.

גם כשהיית כבר הכל, הבחירה אופציונלית אבל היא אף פעם לא נעשית.

כולנו כאן עברנו את הסקירה של חיינו לאחר המוות, זה נקרא גם יום הדין, אלא שאין כאן באמת כל פסק דין. זה נעשה על ידי נשמתך, הסופר העילאי שלך, כדי לרענן את זיכרונך ולהציג בפניך נכוחה את מה שעשית.

אתה ישות טרנס פרסונלית אך עדיין עם יחוד- המיינד שלך, וכיצור רוחני שהגיח מגוף בשרני, יצאת מהבגד. היית כבר הכל ובכל זאת יש בך יחודיות, כמו שיש באנשים אחרים שזה עתה עברו את סקירת החיים שלהם כמוך.

כאן במישור הפיסי הם נראו לך נפרדים, אבל ישנו מארג של הרוח שבו כולנו מאוחדים, אנחנו אחד.

לאור הנצח הכל יישקל כנגד נוצה, כל רגע קובע. כל אשר אתה עושה נראה וידוע הן כצופה והן כמשתתף, הן כעושה והן כמי שנעשה לו - הכל.

רוב האנשים בורים והם נתונים באשליה שמה שהם עושים מאחורי דלת סגורה, איש אינו יודע מלבדם. אך זו תפישה מוגבלת של הקיים המפרידה את העושה מהצופה.

הכל ידוע והכל יוצג, גם המחשבות ולא רק המעשים. רוב בני האדם חיים באשליה שהמחשבות שלהם אינן דברים, ואם הן לא נראות לעין אז אין להן כל משמעות.

מחשבות הן דברים עם משמעות.

אתה כאן בגוף שהוא מסה ופועל על מסה, ולכן במישור הפיסי יש עיכוב בעבודת הרוח דרך הגוף ליצירת חוויות והתנסות. בממד העליון לחומר אתה קיים כישות רוחנית הרוטטת בתחום תדר גבוה בהרבה מהתחום שמקיים את המישור הפיסי.

אין שופט יותר מחמיר מהנשמה ביום הדין כי במצב רוחני זה של רטט גבוה אין צורך שמישהו יסתכל ויגנה אותך, זה יספיק שתראה זאת בעצמך. אם תבחר למות גם הפעם אתה תראה זאת שוב, ולמעשה כבר חווית את זה פעמים רבות מספור.

לאור מה שקראת עתה, עד כמה אתה עוד מכביד על העסק הלא גמור שלך ועד כמה אתה כבר עמוס בחוויות לא גמורות? כמה פעמים בחרת שוב ושוב באישיות ולא באלוהי, ברגע הזה ולא באור הנצח?

זה היה בכל פעם שהתאכזרת למישהו, אפילו ׳רק׳ במחשבה, שהיית מניפולטיבי, שיקרת למישהו, שפגעת פיזית במישהו, שהלשון שלך השתלחה באחר, שחתרת להרס של הסובבים אותך ושל עצמך.

ובאותו רגע של צפייה בנוכחות רוחנית מלאה, אתה הכל.

במעמד זה אתה סובל מהתנהגותך שלך ואתה חש איך זה הרגיש. אתה מרגיש את זה כי אתה האלוהי ואתה לא בנפרדות בשעה הזו. אתה שלם ואחד עם הכל במעמד זה. אתה מבין שאתה כל רשת החיים, ואתה מונע להבנה הזו יותר מאשר בכל זמן אחר.

איך אפשר בכלל לתאר סבל בלי גוף?

רגש, למרות שהוא נוצר על ידי גירוי חשמלי מנוירונים במוח, ולאחר מכן בגוף באמצעות שחרור הורמונים, הופך במעמד האור לדבר חי - לשדה אנרגיה. אנו חיים ושזורים בתוך כל האנרגיה הזו.

אתה רואה כמה פעמים היית צריך לבקש סליחה ממישהו, ואתה רואה את כל הפעמים שלא ביקשת זאת מעצמך.

אתה רואה את כל הפעמים שהיית יכול לאהוב, אבל עצמך האנוכי לא מצא אף אחד. אתה רואה את המקום הריק שבו האהבה לא חיה, ואתה מונע בו מריקנות ויאוש. אתה רואה הכל.

ובחשיפה הזו אתה מוצא שלמות אפילו בסבל, רגע נדיר. זה לא דבר רע, ואפילו הכרחי עבור בור שלא יודע שכל הדברים האלו שעוללת, עשית לעצמך.

מפת הדרכים שלך היא זו של צירי זמן מקבילים, של היעוד. את אלו אתה יצרת קודם להגעתך לכאן לגוף הזה. אתה קבעת ציר של פוטנציאל שקודם כל היה צריך למלא את עסקיו הבלתי גמורים, הפוטנציאל הזה תוכנן על ידך, כי זוהי רק אחריותך.

ומי רושם את המידע הזה שלא תשכח רחמנא ליצלן?

הנשמה, הסופר הגדול של הרוח, מפת הדרכים שלך