אהובים,
מה שאתם מאמינים בו ומצטיינים בו נמצא תמיד בקדמת תודעתכם ובו אתם מתמקדים.
כשתהפכו בזה תגלו שהסיבה שאתם לא מאמינים במשהו היא שאתם פשוט כמעט ולא פעילים בתחום הזה. מי שמבין עתה את שכתבתי למד משהו חדש על המשפט ״תודעה יוצרת מציאות״, כשאני הבנתי את זה נדלק לי האור בחדר.
אם אינכם משקיעים מיקוד בעצמתכם הפנימית להחלים, לא תחלימו והספק ישכון במקדש בריאותכם. אבל אם אתם מתמקדים בלתקן בעיה בגוף עם איזו תרופה או ניתוח, במקום להבריא אותו ע״י יצירת מחשבה חדשה, כי זה מה שלמדתם לעשות, אז זה מה שיהיה: תודעה יוצרת מציאות.
אם נרחם על עצמנו מספיק זמן, ניצור את חוויה שתתן לרגש הזה תוקף מציאותי, כי שוב, תודעה יוצרת מציאות. זה יהפוך להיות החיים שלנו - חיי המסכן עמוס הבעיות והזקוק לרחמים. אבל ככל שזה נשמע עצוב, זה יושב טוב טוב בגבולות הגדר המקובלת של התודעה החברתית וההשרדות של הפרט בה.
הבה נזכור תמיד שאנו לא רק ערימת תאים מסודרים לצורת גוף, עצמות, נוזלים ורקמות מוח. נזכור בכל הוויתנו שאנחנו יותר משיערות, פנים ושם, שאתם לא רק רוק, הורמונים, מערכת עיכול וגאזים. אנחנו תודעה ואנו אלים יוצרים.
ילדים בבתי הספר העתיקים של למוריה ומצרים למדו מהגיל הרך פשוט לקבל הכל ללא שיפוט, לקבל שהם כל יכולים, שהם אלים, לא לזהות את עצמם עם גופם, לזהות את עצמם עם תודעתם, להתנסות בכל, לחקור את הלא ידוע ע״י חוויה ישירה ואישית.
הדימוי העצמי שלהם היה חלש מספיק כדי להכיל את כל הקיים בתפישתם כדי שיוכלו להתפתח ללא מגבלה אישיותית דומיננטית. לכן הם יכלו כבר בנערותם לחולל פלאים כי עבורם זו היתה פשוט עוד חוויה.
החברה שלנו כיום מגדלת ילדים לדימוי עצמי חזק, ובעיקר בנים להיות חזקים בגבריות ובנות חזקות בנשיות. אנחנו חותכים להם את הפוטנציאל, מפרידים אותם מעצמם ע״י הגדרות. אנחנו שופכים מכוסינו לכוס שלהם את כל אמונותינו המגבילות, הביקורת, השיפוט וקובעים עבורם גבולות וחוקים. ככל שהם גדלים להיות יותר מוגדרים, כך תפישתם יותר מגודרת.
ומעבר לגדר גר הספק, ככל שהגדר מגבילה יותר, כך הספק רב יותר.
התפישה ההשרדותית הזו מגנה כל התפתחות אל הלא ידוע, דוחה כל תהליך חוויה של חדש פונציאלי ופוחדת פחד מוות משינוי. לשם כך האישיות שולפת מחדש בכל פעם את הנשק האולטמטיבי שלה: הספק.
הדרך היחידה למגר את הספק היא לנטוש את האישיות - מוצר מתוכנת לא מעודכן, יציר הרגלים לא לך, של עבר והסטוריה שלא אתה כתבת, לא אתה דמיינת, רק הסכמת בדמיונך שזו האמת. שוכתבת.
ואיך אתה עושה את זה?
יוצר שינוי דמיוני ממושך וממוקד שמביא לשינוי התנהגות. בכל פעם שאתה יוצר מצב דמיוני אחד שהופך כל כך יציב עד שהוא הופך למצב הרוח הקבוע שלך, לגישה הרגילה שלך - אז המצב הרגיל הזה מגדיר עתה את האופי שלך ומהווה טרנספורמציה אמיתית. זהו שינוי תודעה ובו טמון הכוח שלך.
עליך לנטוש את עצמך נפשית למשאלתך שהתגשמה. סוד ההתחייבות העצמית הוא יצירת אידאל חדש באהבה שלך לעצמך, קוראים לזה גם ידיעה.
במקום להתמקד על בעיות, תתמקד במופלא. במקום להתמקד בהשרדות, תתמקד בידע. אחרת הגוף שלך נוהג בך במקום שאתה תנהג בו. כל מה שנביא לקדמת תודעתנו, קורה.
למד להתמקד לזמן ארוך באידאל. יש מאסטרים שעסקו במיקוד 10 שנים כל ויום מחייהם, אך הם עדיין נותרו לכודים בקופסא שלהם….אבל לאחר 10 שנים כשהם נכנסו למצב ממוקד כבכל יום שגרתי, ללא ציפיה כבר לכלום - אז קרה משהו מדהים - כמו התפוצצות של אור והם חווים התנתקות מגופם, הם רואים את גופם מחוצה לו, הם חווים מצב של תודעה טהורה המנותקת מגוף והיכולה להיות כל דבר, בכל מקום ובכל זמן.
הם הפכו להיות יותר מאשר גופם והמיינד האלוהי - התת מודע הפך להיות נגיש להם במלואו - הם יודעים מה כל אחד חושב, כל מה שמתרחש בכל מקום, הם יכולים להיות בכל מקום תוך שבריר שניה, הם נמלטו מכלא גופם.
להאמין במה שלא יאמן - עד לידיעה, היא השלמה מוחלטת עם תוצאה טרם זמנה. התחייבות לתחושת המשאלה שהתגשמה, מתוך אמונה טוטאלית שמעשה זה של דמיון הופך למציאות,
זה חייב להפוך למציאות כי הדמיון שלך יוצר את המציאות, החיים שלך, הגוף שלך, את הכל סביבך.
רן
Comments