האמת שלכם

אהובים,

זוהי מחשבה על האמת שלכם. 

החוקים היחידים שקימים הם אלה שאתם יוצרים כדי להיות רלוונטיים. אם אתם בוחרים להאמין שיש טוב ורע, אז זו האמת שלכם ואין בה מין הטעות כי אין טעויות בתודעה אלא רק לימוד. אבל, זכרו, זו רק האמת האישית שלכם, לא של אף אחד אחר. 

כל עוד יש לכם את הדעה הזו, היא אמיתית. כאשר אתם כבר לא מאמינים בה, זו כבר לא תהיה מציאות עבורכם.

במציאות הזו שלנו, האלוהי בנו מאפשר גם לאשליית הרוע להיווצר באמצעות אמונות טפלות, אמונות דוגמטיות ועמדות מאוד מוגבלות של כלל האנושות. ובאמצעות ההתבוננות המתמשכת, השיפוט והציפייה של הרוע אכן קיים במציאותו של אדם - אך רק במציאותו. 

רק אמונותינו מגדירות את הקופסא בה אנו גרים.

כל מחשבה או מעשה שמישהו קבע שהם רעים או שגויים קיימים כבר בתודעה, ואם זה קיים בתודעה, זה בהחלט חלק מהמיינד האלוהי. ומכיוון שהכל הוא חלק ממנו, אז אם הייתם אומרים שכל דבר הוא רע, הייתם גם אומרים שהאלוהי הוא רשע, והוא לא. ורחמנא ליצלן הוא גם אינו טוב, שכן על מנת להגדיר את מהות הטוב, יש לשקול זאת מול ההבנה הנקראת רע או מרושע.

האלוהי אינו טוב ואינו רע, כי אינו דבר טוב יותר מאשר דבר רע, ואף אינו שלמות אלא פשוט היש של כל החיים, ביטוי העכשיו שחי פשוט בשמחה של להכיר את עצמו. למהות החיים הזו אין את היכולת לשנות את עצמה ממצב של יש על ידי שיפוט חלק מעצמה כטוב או כרע, רשע או אלוהי, מושלם או לא מושלם.

האם אתם יודעים מה היה קורה אם האלוהי היה יכול ״להסתכל למטה״ ולומר שזה רע? 

אז כל התודעה שמבטאת משהו תנותק מכוח החיים. ואם זה היה יכול לקרות, אז החיים והתפשטותם המתמשכת היו מפסיקים להתקיים מיד, שכן הרצון החופשי, המאפשר את הבריאה, יפסיק להתקיים. אבל האלוהי הוא טוטאליות בלתי מחולקת של היש, ולכן  לא יכול להביט בעצמו בראייה מוגבלת ומגבילה. ואם היה יכול, אפילו לא היינו כאן כדי להביע את האפשרות שלנו לשפוט את עצמנו או את זולתנו.

כל מה שעשיתם אי פעם, נשגב או שפל ככל שתקבעו מה שזה יהיה - עשיתם רק בשביל לדעת אותו, לחוות וללמוד. רק על ידי עשייה הבנתם את ערכה של אותה עשייה וכך הרווחתם ממנה. זה לא רשע ולא רע, אלא זה מה שצריך להפוך לאלוהי.

האדם, אישיותו והחברה אליה הוא משתייך - ולא האלוהי - שופט את האנושות ומעשיה. האדם הוא הרי זה שהגה את האיזון בין טוב ורע  - כל זאת כדי לקחת מאחיו את חופש הביטוי שלהם. 

הפחד מעונש על אי התאמה לאיזו דוגמה דתית, נורמה חברתית או לחוקי ממשלות היה תמיד החרב לשליטה בהמונים במשך עידנים. ואם אי פעם היה מה שאתם מכנים במונחים שלכם דבר רע, הוא זה שנוטל את החופש של אדם לבטא את האלוהי בו. 

בכל פעם שזה נעשה לאחר, זה נעשה גם לעצמי. באופן עמוק יותר,  כל שיפוט או מגבלה שתציבו לאחר הופך לחוק בתודעה שלכם. ועל פי החוק הזה כך תוגבלו ותשפטו את עצמכם, ולכן גם תחוו בחייכם את השיפוט הזה - בד״כ כסבל וכאב.

טוב ורע הם ביטוי אישי בראי אדם מקוטב הלכוד בסבלו ופחדיו. פשוט יש, ובו כל הדברים נמדדים אך ורק במונחים של הגשמה והחוויה הרגשית הדרושה לנשמה כדי להביא את עצמה להשגת חוכמה. 

האדם אינו רשע בנפשו למרות שהוא חי גם בחסות הרוע. בהבנה גדולה יותר אין דבר כזה רוע, יש רק מצע החיים שמאפשר לאדם ליצור מתוך החשיבה שלו כל מה שיבחר, זו המציאות היחידה שיש.

יש לנו הזדמנויות בלתי מוגבלות להגשים את עצמנו באושר בכל רגע בחיים. אבל איך שאדם בוחר להגשים רגעים אלה, יהיה לפי רצונו ומה שהוא תופס כטוב להוויה שלו.

אם אני שופט מעשה, אני לא יותר גדול ממנו ולא התפתחתי כלל. חיי יושפעו מהשיפוט הזה, כי האני שבי לקח חלק מעצמו והפריד בינו לבין הוויתי השלמה. כשחילקתי את עצמי לטוב ורע, אני כבר לא שלם, ואני הולך לקבל את שניהם בחיי כחוויות בהן אני רודף אחרי האחד ובורח מהאחר.

באהבה,

רן