רן כליף מזמין אתכם לצפות ערב הפתוח
חוסן מנטלי
לחוסן מנטלי, יש כל את כל הקשר להכנה ולכוונה, וההכנה הגדולה מכולן היא זו שנקראת מיינד ריבוני.
אנחנו חיים בזמנים מסוכנים אך זה לא אומר שהימים שצפויים הם בהכרח מבשרי רעות, מדאיגים ואיומים וכל זה, אבל הם כן משתנים. הם משתנים וזה יהיה שינוי מאוד רדיקלי שאם לא שמתם לב, הוא כבר פה עלינו.
חוסן מנטלי מתחיל באהבה עצמית.
אהבה עצמית אינה רגש אלא ידיעה אשר פנים רבות לה, אולם בבסיסה זהו כוח הרצון לאפשר לכל מחשבה שבאה מאיתנו מתוכינו להפוך למציאות שלנו, ללא כל שיפוט, ביקורת ואשמה. כשאנו אוהבים את כל מחשבותינו כילדינו הרכים, אנו הופכים שלמים עם כל מה שאנו באמת. חוסן מנטלי לא מביט לאחור ומתחרט ואינו חושש מכוחו הוא.
הידיעה הזו היא כוח הרצון לאהוב בכל רגע את כל מה שהפכנו להיות, של כל מה שאנו. זה גם לתת לעצמינו הזדמנות לדעת מאיפה באנו, מה אנו עושים כאן בכלל ולאן פנינו.
ולמה ככ חשוב לאהוב את כל מה שאנחנו ?
כי כשאנו עושים זאת, אנו מתעלים מיד על התודעה החברתית, דעותיה והביקורות האינסופיות הבלתי נגמרות שלה, אנו עכשיו מעל כל צורך באישור, אנו מתעלים על כל שיפוט ומעל לכל ביקורת והטלת ספק ביכולתינו וזכותינו לחשוב באופן עצמאי, אנו מתעלים מעל אשליית הזמן שמוכרים לנו בשעונים, לוחות שנה, שבתונים, ימי תשעה באב לסוגיהם וימים לאומיים שלא אנחנו קבענו אלא הונדסנו וכולם שייכים רק לעבר ואף אחד מהם לא בונה לנו עתיד.
זהו כוח הרצון ליצור מארג חיים למען הגשמת העצמי , להקשיב רק לקול שבפנים וללכת רק בדרך השמחה - הדרך בה נמצאת הידיעה של כל הקיים.
כשאתה עוסק כל היום בלהגיב לסביבה במקום ליצור לעצמך את שלך, אתה לא מיינד ריבוני ואינך חסין מטלית. אתה נגרר אחרי אג׳נדות ומסכים עם כל מה שנותן לך תחושת ביטחון ופרגון סביבתי - אתה מכור רגשית להסכמת הכלל.
חוסן מנטלי זו ההכרה ביכולת של כל אחד ליצור את החוויות שהוא בוחר לחוות בחייו ולא משנה מהם התנאים הסביבתיים ומה אומרים כולם. זו הידיעה שגבולות האפשרי שוכנים אך ורק בפאתי הספק של כל אחד מאיתנו. כשנסיר את הגדרות של השיפוט, מה מותר ואסור לנו, מה הגיוני ולא הגיוני - אז הסרנו מגבלות וחוקים שהם בכלל לא שלנו והם פוגעים תמיד בחוסנינו.
עד כמה שזה נשמע לא טרנדי בעידן של חנק לאומי, קונצנזוס עולמי ועוד מלחמה ישנה בתספורת חדשה, האנוכי הוא עדיין אלוהי וכל רגע שאנו חיים למען אהבת האל הזה בתוכינו - כל מה שאנו עושים כדי למצוא את השמחה והאור שלנו - נובע מהווייתינו ומעשיר את המיינד האלוהי ובכך מזין את כל תודעת האנושות כולה, מעשיר את חברינו ואהובינו ברכות וטוהר ולמעשה מעניק לכל הקיים הזדמנות לעליה ברטט ולהתקרב לבורא, למהות שלנו.
זו תודעה שנמצאת מעל הקונצנזוס, מעבר לשכונת הסטטוס קוו שהרוב העצום תקוע בה, תודעה חברתית בה העיוור מוביל עוד עיוור לתעלה, לחידלון ולעוד אסון.
כדי להיות בזרימה המופלאה ובשינוי הזה שמתפתח עלינו להיות ברטט גבוה מעל כל סטטוס קוו חברתי שנועל אותנו לעבר, להסטוריה צפויה המשוקלדת עלינו בלופ כל פעם בתחפושת אחרת.
הקונצנזוס של השבט מתנגד לשינויים, ומה אנו בכלל אם אנו לא נתפתח ?
מה יהיה איתנו אם לא נשתנה ונמשיך להיאחז ולהיצמד לעבר ?
כמה לא-מפתח מצידינו להיצמד לאנשים ודברים תחת הרעיון ההשרדותי התת-הכרתי או המניפולטיבי, של מה הם יכולים לעשות עבורינו ובשבילנו תחת התפקיד שהעמדנו להם לספק לנו צרכים.
ככה זה כשאנו יוצרים בלופ מכור מתוך צורך שגור, אנו מחזיקים את יצירותינו סביבנו במסלול נעול ותחת עול הצורך הזה. כמה אנרגית חיים אנו מבזבזים על ההצמדות הזו, כל החיים מעריסה עד קבר.
כמו ההורים שלנו, וההורים שלהם וההורים שלהם…, הבנתם. אנחנו נעולים בתבנית החזקה כבר מאות דורות.
חוסן מנטלי לא נצמד לקונספטים, הסכמים ישנים ואמונות עבר. זו כגישה פתוחה לשינויים, מוכנה להביט נכוחה וללא כל שיפוט לדעת את הדרך, זהו מצפן פנימי שאי אפשר לשחד.
זרם החיים הוא שינוי, זו המהות של הרצף של האלוהי שחווה את ההרפתקה של עצמו, והמשיך הלאה ואם אנו לא נמשיך לשם איתו, אז אין לנו פה עתיד.
כאשר אנו חיים למען אהבת העצמי - שהיא אהבת האלוהי בנו - אז אנו מוציאים את עצמינו מחיי העדר הדחוס, זה שמכור לאישורים, לשיפוט, למתח, לסבל וכאב. ואנו הופכים לשמש גדולה המאירה את הדרך לכולם. כשאנו אהבה, כל רגע בחיינו נותן לנו את החופש וההזדמנות להביע שמחה, ואנו יודעים שאין דבר ששווה אי פעם להפריד את עצמינו מהאושר והשמחה שבנו - כלום.
אין אהבה גדולה יותר בחיים מאהבת העצמי.
אין אהבה גדולה יותר, שכן מהחיבוק הזה של העצמי נוצר חופש, ומהחופש הזה נולדת שמחה. ומאותה לידה האלוהי נראה לכל. האהבה הגדולה, העמוקה והמשמעותית ביותר היא אהבת האני הטהור והתמים, יצור מופלא ונסתר היושב בין חומות הבשר. וכשאנו אוהבים את מה שאנחנו, אז גם נכיר את המהות הנהדרת הזו שנמצאת מאחורי כל הפנים כולם ובתוך כל הדברים כולם.
אז אנו נאהב כמו שהאלוהי אוהב.
ואז גם יהיה קל לאהוב וקל לסלוח, יהיה קל לראות את האלוהי בכל החיים. כשאנו אוהבים את מי שאנחנו, אין דבר בלתי אפשרי, או בלתי ניתן להשגה. כאשר אנו באמת אוהבים את עצמינו, אנו חיים רק לאור הצחוק שלנו והולכים רק בדרך השמחה. וכשאנו מאוהבים בעצמינו, אז האור הזה - הכוח המאוחד הזה, האושר הזה, העליזות, מצב ההוויה העליז הזה - מרחיב את עצמו לכל הסובב אותנו. וכאשר אהבה שופעת בתוך הווייתנו המופלאה, העולם כולו הופך ליפה - החיים הופכים למשמעותיים ומקבלים שמחה - והשמחה, מרוממת ומפארת את כל החיים.
אם אנו חושבים שאנחנו ״מסודרים״, שהגענו למצב של שלמות, אם כן, אז הגענו למצב של הגבלה, כי אין אלמנט כזה שנקרא שלמות. יש רק את המגבלות של האלמנטים הנקראים שלמות. להתפתח פירושו לשנות, להתפתח פירושו ללמוד. וללמוד פירושו להיות בידיעה מתמדת.
חוסן מנטלי זה החוש הגדול של האלוהי בנו.
בלי זה אין לנו אפילו מושג אם המקום בו אנו גרים הוא בכלל המקום הנכון לנו. לדעת בתוכינו זה רק התפקיד שלנו לעשות עם עצמינו. זה להיות ריבוני וזה מתחיל קודם כל בתודעה - כשאתה חסין מנטלית אתה שקוף לסביבה, היא לא רואה אותך כי אתה זה שיוצר אותה עבור עצמך - אתה הצופה ורק את זה שרואה.
כשאתה מבין שאף אחד לא רואה מה שאתה רואה אז אתה חסין לכל מה שיגידו כי האמת שלך היא היחידה. אדם שחי רק את האמת שלו הוא חסין לכל מה שהוא לא היא.
חוסן מנטלי קיים אצל מי שמבין ויודע שהוא אינו הגוף.
יש לנו גוף אבל מה שאנחנו הוא אינו אנושי בעליל וכאשר אנו גם חיים את האמת הזו יש לנו כוח על אנושי כי אנחנו חיים את המיינד ולא את הבשר. אנחנו יכולים לצוות על הגוף לעשות דברים שלא נתפסים כאפשריים על ידי הסביבה, אנחנו לוקחים ריבונות על גורלינו וגם הגוף לא יכול להתנגד למה שהתודעה מצווה עליו לעשות.
לימים של חוסן מנטלי.
באהבה,
רן